<h1>ספר החינוך מצוה שי"א</h1>
<h2>דף ד.</h2>
שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של חדש תשרי, שנאמר [ויקרא כ"ג] בחדש השביעי באחד לחדש וגו' כל מלאכת עבודה לא תעשו, וחדש השביעי יקרא תשרי כי הוא שביעי לניסן שהוא ראש השנה לחדשים, וזה היום של אחד בתשרי אמרו זכרונם לברכה [ר"ה ב' ע"א] שנקרא ראש השנה למנות ממנו שנין ושמיטין ויובלות, וכן מונין ממנו לנטיעה ולירקות. ובגמרא דמסכת ראש השנה ביארו זכרונן לברכה אומרם שהוא ראש השנה לעניינים אלה למאי הילכתא. ועוד אמרו שם [ר"ה ט"ז ע"א] שביום זה נידונין כל בני העולם על מעשיהם, ואמרו שם על דרך המליצה לבאר שהשגחתו ברוך הוא על מעשה כל אחד ואחד ולא על כל המין דרך כלל שעוברין כל בני אדם לפניו כבני מרון, כלומר אחד אחד ולא בערבוב. ומשרשי מצות המועד הזה שהיה מחסדי האל על ברואיו לפקוד אותם ולראות מעשיהם יום אחד בכל שנה ושנה כדי שלא יתרבו העוונות ויהיה מקום לכפרה והוא רב חסד מטה כלפי חסד, וכיון שהם מועטים מעביר עליהן, ואם אולי יש בהן עוונות שצריכין מרוק נפרע מהם מעט מעט, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה [ע"ז ד' ע"א] אוהבו נפרע ממנו מעט מעט, ואם לא יפקדם עד זמן רב יתרבו כל כך עד שיתחייב העולם כמעט כלייה חלילה, נמצא שהיום הנכבד הזה הוא קיומו של עולם, ולכן ראוי לעשות אותו יום טוב ולהיותו במניין מועדי השנה היקרים. ואולם שהיותו יום מועד לדון כל חי ראוי לעמוד בו ביראה ופחד יותר מכל שאר מועדי השנה. וזהו עניין זכרון תרועה הנזכרים בו, כי התרועה קול שבור לרמוז שישבור כל אחד תוקף יצרו ויתנחם על מעשיו הרעים, וכמו שנכתוב במצות שופר בארוכה בסדר פנחס [מצוה ת"ה] בעזרת השם. וזהו הטעם שלא קבעו זכרונם לברכה לומר הלל במועד הזה, וכמו שאמרו שאין ראוי לו לאדם לומר שירה והוא עומד בדין, וכדאמר רבי אבהו בפרק האחרון דראש השנה [ל"ב ע"ב], אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא מפני מה אין ישראל אומרים הלל בראש השנה ויום הכפורים וכולי, כדאיתא התם.
מדיני השביתה ביום טוב כתבתי קצתם כמנהגי במצות מועד הפסח (עשה כ"ב] [ל"ת כ"ט], ועוד ראוי לכתוב כאן מעט מן העניינים הנזכרים במסכת ראש השנה שאמרו שם [ב' ע"א] שארבעה ראשי שנים הן באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים, פירוש רגלים, כלומר רגל שבו תחלה לרגלים, כן פתרונו בגמרא [שם ד' ע"א], באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, באחד בתשרי ראש השנה למה שכתבנו למעלה, באחד בשבט ראש השנה לאילנות כדברי בית שמאי, ובית הלל אומרין בחמשה עשר בו. ושם מתבאר בגמרא ראש שנים אילו לאי זה עניין. ושם אמרו [ט"ז ע"ב] שארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, צדקה צעקה שינוי השם ושינוי מעשה. ועניין שינוי השם הוא לפי הדומה כדי שיחשוב האדם כאלו הוא אדם אחר ויכשיר כל דרכיו, ובכל עת שיקרא יזכור זה ויתן לבו אל העניין. ומה שאמרו שם שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים ואחד של בינוניים. ועניין פתיחת הספרים נאמר לפי הדומה על דרך משל בעניין השגחתו ברוך הוא עליהם כדי שיכנסו הדברים באזני השומעים ידברו רבותינו לעולם במורגל בבני אדם. צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, פירש מורי ישמרו אל, צדיק גמור בכאן שכולו זכאי, וכן רשע גמור בכאן שכולו חייב, ולפיכך נחתם מיד למיתה אחר שאין לו זכות בעולם שיגן עליו. בינוניים תלויין עד יום הכפורים ואז גמר דין שלהם נחתם. ומה שאמרו שם בסמוך לזה, בית שמאי אומרים שלש כיתות ליום הדין, כלומר אחר המות של כל אחד ואחד מבני אדם שזה קרוי יום הדין, כת אחד של צדיקים גמורים וכת של רשעים כת של בינוניים, בכאן פירשו צדיק גמור ורשע גמור בדינם, ובזה הפירוש תסתלק קושיא גדולה מן העניין, אם תזכה בני תרגיש בה ויניח לך עמלי זה. ומה שאמרו שם שהצדיק גמור בדינו נחתם לאלתר לחיי העולם הבא, אל תחשוב שחיי העולם הבא דבר השוה לכל צדיק כי יש באותן החיים מעלות עד אין מספר, וכל צדיק וצדיק עולה בהם עד מקום הראוי לו לפי שכרו. ויתר פרטי עניינים אלה שם בראש השנה פרק ראשון. ונוהגת איסור מלאכה ביום זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה ועשה מלאכה שלא לצורך אוכל נפש חייב מלקות, כמו שכתבנו בשאר ימי המועדים.
